רש"י על שבת ק״ח ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ק״ח ע״ב:י״א רש"י על שבת ק״ח ע״ב:י״ג »

1 שבת פתח ↗

אָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוֹרֶה אָדָם קִילוֹרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנוֹתֵן עַל גַּב עֵינָיו בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. בַּר לֵוַאי הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּמָר עוּקְבָא. חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה עָמֵיץ וּפָתַח. אֲמַר לֵיהּ: כּוּלֵּי הַאי וַדַּאי לָא שְׁרָא מָר שְׁמוּאֵל. שְׁלַח לֵיהּ רַבִּי יַנַּאי לְמָר עוּקְבָא: לִישַׁדַּר לַן מָר מֵהָנָךְ קִילוֹרִין דְּמָר שְׁמוּאֵל. שְׁלַח לֵיהּ: שַׁדּוֹרֵי מְשַׁדַּרְנָא לָךְ, דְּלָא תֵּימָא צַר עַיִן אֲנָא, אֶלָּא הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: טוֹבָה טִיפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית מִכׇּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי מוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: טוֹבָה טִיפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַרְבִית מִכׇּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם.

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

5 שבת פתח ↗

6 שבת פתח ↗

7 שבת פתח ↗

12 שורה - במים:

13 קילורין - לוזי"א בלע"ז:

14 ונותן ע"ג עיניו - דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מע"ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא דכסבר שהוא יין:

15 כולי האי ודאי לא שרא - דמוכחא מילתא:

16 מר עוקבא הוה שכיח גבי מר שמואל ואב ב"ד היה בימיו כדאמרינן לעיל שבת דף נה. ובמועד קטן דף טז.:

17 טיפת צונן - לתת בעיניו:

18 ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - נמי מאירה העינים:

5 מועד קטן פתח ↗

זוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״בְּבֹאוֹ יַקְרִיב״, בִּזְמַן שֶׁרָאוּי לְבִיאָה — רָאוּי לְהַקְרָבָה, בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה — אֵינוֹ רָאוּי לְהַקְרָבָה. אָמַר רָבָא: מְנָלַן דִּמְשַׁדְּרִין שְׁלִיחָא דְּבֵי דִינָא וּמַזְמְנִינַן לֵיהּ לְדִינָא — דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב״. וּמְנָלַן דְּמַזְמְנִינַן לְדִינָא — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכׇל עֲדָתְךָ״. לְקַמֵּי גַּבְרָא רַבָּה — דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״. אַתְּ וּפְלָנְיָא — דִּכְתִיב: ״אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן״. דְּקָבְעִינַן זִימְנָא — דִּכְתִיב: ״מָחָר״. זִימְנָא בָּתַר זִימְנָא — דִּכְתִיב: ״קָרְאוּ שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאוֹן הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד״. וּמְנָלַן דְּאִי מִתְפַּקַּר בִּשְׁלִיחָא דְּבֵי דִינָא, וְאָתֵי וְאָמַר, לָא מִיתְחֲזֵי כְּלִישָּׁנָא בִּישָׁא — דִּכְתִיב: ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר״. וּמְנָלַן דִּמְשַׁמְּתִינַן — דִּכְתִיב: ״אוֹרוּ מֵרוֹז״. דְּהָכִי סְבָרָא דְּגַבְרָא רַבָּה — דִּכְתִיב: ״אָמַר מַלְאַךְ ה׳״. וּמְנָלַן דְּמַחְרְמִינַן — דִּכְתִיב: ״אוֹרוּ אָרוֹר״. דְּאָכֵיל וְשָׁתֵי בַּהֲדֵיהּ וְקָאֵי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּידֵיהּ — דִּכְתִיב: ״יוֹשְׁבֶיהָ״. וּמְנָלַן דְּפָרְטִינַן חִטְאֵיהּ בְּצִיבּוּרָא — דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה׳״. וְאָמַר עוּלָּא: בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז. אִיכָּא דְּאָמְרִי גַּבְרָא רַבָּה הֲוָה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי כּוֹכְבָא הֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים״. וּמְנָלַן דְּמַפְקְרִינַן נִכְסֵיהּ — דִּכְתִיב: ״וְכׇל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים בַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יׇחֳרַם כׇּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה״. וּמְנָלַן דְּנָצֵינַן וְלָיְיטִינַן וּמָחֵינַן וְתָלְשִׁינַן שֵׂיעָר וּמַשְׁבְּעִינַן — דִּכְתִיב: ״וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם״. וּמְנָלַן דְּכָפְתִינַן וְאָסְרִינַן וְעָבְדִינַן הַרְדָּפָה — דִּכְתִיב: ״הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרוֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלַאֲסוּרִין״. מַאי לִשְׁרוֹשִׁי? אָמַר אַדָּא מָרִי אָמַר נְחֶמְיָה בַּר בָּרוּךְ אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב יְהוּדָה: הַרְדָּפָה. מַאי הַרְדָּפָה? אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מְנַדִּין לְאַלְתַּר, וְשׁוֹנִין לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, וּמַחְרִימִין לְאַחַר שִׁשִּׁים. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא, הָכִי אָמַר רַב חִסְדָּא: מַתְרִין בֵּיהּ שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. הָנֵי מִילֵּי לְמָמוֹנָא, אֲבָל לְאַפְקֵירוּתָא — לְאַלְתַּר. הָהוּא טַבָּחָא דְּאִיתְפַּקַּר בְּרַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה, אִימְּנוֹ עֲלֵיהּ אַבָּיֵי וְרָבָא וְשַׁמְּתוּהוּ, לְסוֹף אֲזַל פַּיְּיסֵיהּ לְבַעַל דִּינֵיהּ. אֲמַר אַבָּיֵי: הֵיכִי לֶיעְבֵּיד? לִישְׁרֵי לֵיהּ — לָא חַל שַׁמְתָּא עֲלֵיהּ תְּלָתִין יוֹמִין. לָא לִישְׁרֵי לֵיהּ — קָא בָּעוּ רַבָּנַן לְמֵיעַל. אֲמַר לֵיהּ לְרַב אִידִי בַּר אָבִין: מִידֵּי שְׁמִיעַ לָךְ בְּהָא? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: טוּט אָסַר וְטוּט שָׁרֵי. אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי לְמָמוֹנָא, אֲבָל לְאַפְקֵירוּתָא — עַד דְּחָיְילָא שַׁמְתָּא עֲלֵיהּ תְּלָתִין יוֹמִין. אַלְמָא קָסָבַר אַבָּיֵי: הָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּשַׁמִּיתוּ — לָא אָתוּ תְּלָתָא אַחֲרִינֵי וְשָׁרוּ לֵיהּ. דְּאִיבַּעְיָא לְהוּ: הָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּשַׁמִּיתוּ, מַהוּ לְמֵיתֵי תְּלָתָא אַחֲרִינֵי וְשָׁרוּ לֵיהּ? תָּא שְׁמַע: מְנוּדֶּה לָרַב — מְנוּדֶּה לַתַּלְמִיד, מְנוּדֶּה לַתַּלְמִיד — אֵינוֹ מְנוּדֶּה לָרַב. מְנוּדֶּה לְעִירוֹ — מְנוּדֶּה לְעִיר אַחֶרֶת, מְנוּדֶּה לְעִיר אַחֶרֶת — אֵינוֹ מְנוּדֶּה לְעִירוֹ. מְנוּדֶּה לַנָּשִׂיא — מְנוּדֶּה לְכׇל יִשְׂרָאֵל, מְנוּדֶּה לְכׇל יִשְׂרָאֵל — אֵינוֹ מְנוּדֶּה לַנָּשִׂיא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁנִּידָּה וָמֵת — חֶלְקוֹ אֵינוֹ מוּפָר. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ תַּלְמִיד שֶׁנִּידָּה לִכְבוֹדוֹ — נִידּוּיוֹ נִידּוּי, וּשְׁמַע מִינַּהּ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מֵיפֵר חֶלְקוֹ, וּשְׁמַע מִינַּהּ הָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּשַׁמִּיתוּ, לָא אָתוּ תְּלָתָא אַחֲרִינֵי וְשָׁרוּ לֵיהּ. אָמַר אַמֵּימָר: הִלְכְתָא, הָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּשַׁמִּיתוּ — אָתוּ בֵּי תְּלָתָא אַחֲרִינֵי וְשָׁרוּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: וְהָא תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁנִּידָּה וָמֵת — חֶלְקוֹ אֵינוֹ מוּפָר. מַאי לָאו, אֵינוֹ מוּפָר כְּלָל! לָא, עַד דְּאָתוּ בֵּי תְּלָתָא אַחֲרִינֵי וְשָׁרוּ לֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין נִידּוּי פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, וְאֵין נְזִיפָה פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה יָמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים״. אָמַר רַב חִסְדָּא: נִידּוּי שֶׁלָּנוּ כִּנְזִיפָה שֶׁלָּהֶן, וּנְזִיפָה דִּידְהוּ שִׁבְעָה וְתוּ לָא. וְהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וּבַר קַפָּרָא הֲווֹ יָתְבִי וְקָא גָרְסִי, קַשְׁיָא לְהוּ שְׁמַעְתָּא, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְבַר קַפָּרָא: דָּבָר זֶה צָרִיךְ רַבִּי. אֲמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: וּמָה רַבִּי אוֹמֵר בְּדָבָר זֶה? אֲזַל אֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ, אִיקְּפַד. אֲתָא בַּר קַפָּרָא לְאִיתְחֲזוֹיֵי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: בַּר קַפָּרָא, אֵינִי מַכִּירְךָ מֵעוֹלָם! יְדַע דִּנְקַט מִילְּתָא בְּדַעְתֵּיהּ, נְהַג נְזִיפוּתָא בְּנַפְשֵׁיהּ תְּלָתִין יוֹמִין. שׁוּב פַּעַם אֶחָד גָּזַר רַבִּי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ לַתַּלְמִידִים בַּשּׁוּק, מַאי דְּרַשׁ — ״חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים״. מָה יָרֵךְ בַּסֵּתֶר,

« רש"י על שבת ק״ח ע״ב:י״א רש"י על שבת ק״ח ע״ב:י״ג »